מוזיקה לא דתית בשמחות
הרב יניב חניאיגתשריתשעה07/10/2014
שאלה:
לרב שלום,יכול להיות שכבר שאלתי אותך את מה שאני הולך לשאול בעבר אז אני מתנצל מראש.רציתי לדעת האם בשמחות כגון:בריתות,בר/בת מצווה וחתונות מותר שהתקליטן ישמיע מוזיקה עברית שאינה דתית?
תשובה:
זו שאלה שנוגעת בעיקר להשקפה, ופחות להלכה. כלומר- ודאי שיש שירים לא צנועים שאותם אסור לשמוע. אולם שירים שאין בהם חוסר צניעות, והם שירים עבריים העובקים בעם, בארץ וכדומה... יש שרואים בכך ערך גדול, של העברת מסרים בצורה שירית וגם של שמחה שזה גורם. לעומת זאת יש כאלו שרואים בכל דבר שלא נולד ממש בקדושה משהו פגום.לכן זה תלוי בהשקפה.
לעניות דעתי זה בסדר, אולי לא ממש בקטעים שרוקדים עם החתן, אבל ברקע הארוחות וכדומה זה נראה בסדר.
תשובות נוספות בנושא-
נגיעה ברווקות
טוב, כפי שאת בוודאי מבינה זו שאלה קשה מאוד שקשה לענות עליה בצורה "פשוטה" כי היא נוגעת להרבה מאוד תחומים שרובם ממש קשורים בכם ובאופי שלכם.
אני חושב שבשלב הראשון צריך לחלק בין שני נושאים שונים בשאלה- הנושא הראשון הוא נושא החתונה והנושא השני הוא נושא הנפילות הנגיעה. לא ממש ברור מלשון השאלה שלך שאת מבדילה בין שני הדברים, למרות שלככאורה אין ביניהם קשר. גם לא ברור לי מהשאלה שלך מה הסטטוס שלכם כעת, האם אתם מוגדרים "חברים", או שנפרדתם רשמית וכדומה...
בכל מקרה, לגבי נושא החתונה- זו באמת מציאות קשה ביותר, וקשה מאוד לדמיין בחורים רגילים שמתחתנים בניגוד לדעת ההורים, זה לא כל כך קורה, למרות ההצהרות של הרבה אנשים, רובינו עדיין מקבלים את דעת ההורים בנושא. אבל זה בהחלט הדבר הראשון שאני חושב שאתם צריכים לעשות, להחליט מה בדיוק המצב, ומה אתם מתכוונים לעשות איתו.
אם, לדוגמא, תגיעו למסקנה שהמצב מבחינת ההורים שלו ניתן לשינוי, אז כדאי שתחליטו לעשות הכל כדי לשכנע אותם. אם תגיעו למסקנה שזה לחלוטין לא אפשרי לשכנע את ההורים שלו, אז צריך להתנהג בהתאם. אם כתם לא מתכוונים להתחתן למרות רצונם- אתם צריכים להיפרד מיד ובאופן מוחלט. וכדומה. כלומר- להבהרת המצב יש חשיבות עצומה.
אני חושב שכדאי להיעזר בנושא הבהרת המצב בכל מיני אנשים מסביב שיכולים לעזור, אולם הרב של ההורים שלו, או הרב שלו, או דוד או מישהו חשוב אחר שהם מוקירים... אבל לא להתמודד עם זה לבד. חכמים אומרים ש"הרבה שליחות עושה" ואני בטוח שמישהו מבחוץ יכול מאוד לסייע.
אבל אתם חייבים להגיע למסקנה בעניין הזה ולהחליט בהתאם על דרכיכם. אם תגיעו למסקנה שאין שום סיכוי לשכנע את ההורים שלו ושאתם לא מכוונים, או לא מסוגלים להילחם בהם, הרי שאין שום טעם בהמשך הקשר שלכם, שיגרום לכם כאב נורא ואיום. עדיף לעמוד בחיר של פרידה והיפרד. מצד שני, אם אתם חושבים שיכול לצמוח מזה משהו בסוף, יש לזה משמעות וכדומה.
זה בנוגע לנושא החתונה, ואני חושב שאתם חייבים להחליט, איך שהוא מלשון השאלה שלך הבנתי שמדובר על משהו שנמשך המון זמן וזה בוודאי לא בריא ובוודאי מזיק ונורא ואיום.
לגבי נושא הנפילות, זה משהו שתלוי בכם, כמובן. אני לא יודע כמה אתם מדברים על זה ביניכם, ומה בדיוק ההתייחסות שלו לעניין, וכדומה. אבל אתם חייבים בשלב ראשון להפנים שאתם חייבים להפסיק בכל מחיר. זה קשה יותר אם אחד מכם לא ממש סגור על החובה להפסיק (נניח אם הוא לא רואה בזה משהו נורא), אבל אתם חייבים להגיע למסקנה ראשונה, ברורה והחלטית שזה חייב להיגמר ושיש לשלם כל מחיר כדי שזה יפסיק. לדוגמא- אם תגיעו למסקנה שכדי שזה יפסיק אתם חייבים להיפרד ולא להיפגש יותר, זה חייב לקרות, ואם תגיעו למסקנה שאתם חיבים להיפגש רק במקומות הומי אדם, אז זה מה שצריך לעשות. כל עוד משהו אצלכם בלב, בפינה קטנה, מאוד רוצה שזה ימשיך, לא תוכלו לנצח את היצר.
נקודה חשובה היא שבאופן טבעי את, בתור אישה, תשלמי את המחיר היקר יותר, כי גברים מצליחים בדרך כלל להתגבר על משברים כאלו ונשים לא. ולכן את צריכה לנסות ולהוביל את המהלך ולהיות מוכנה לשלם את המחיר... כמו לדוגמא רק פגישות פומביות. תראי, אתם לא תצליחו להמשיך זמן רק לא להגיע לחדירה.. בסופו של דבר תגיעו למעשה עצמו. האם היית רוצה להגיע לחתונה שלך, בעז"ה, לא בתולה? האם את מוכנה לקחת את הסיכון של הריון? האם תוכלי לחיות בסופו של דבר עם הבעל שלך האמיתי כשאת נושאת סוד כזה בקרבך? לכן את צריכה למצוא לזה מוצא, פתרון או דרך לצאת. עכשיו, הפתרון לא יכול להיות, כשנהיה ביחד אז לא ניגע, כי זה לא עובד... כל עוד אנחנו לא במצב עצמו יש לנו יכולת, מסויימת, להילחם ביצר... והמח עדיים חושב, אולם בסיטואציה עצמה, אחרי נפילה ראשונה, כמעט ובלתי אפשרי לנצח ולכן אתם צריכים להפעיל את השכל בשלב שעדיין הוא קיים. כמו להימנע מפגישות לבד, מנסיעות משותפות וכו'. כשהכל כפוף למה שכתבתי בלשלב הראשון- כלומר- אם הגעתם למסקנה שזה לא זה, ושאתם לא מתכוונים להילחם על חתונה, אתם חייבים להיפרד. למה שתמשיכו להיפגש? מה זה יתן? את צריכה לנסות ולמצוא את הזיווג האמיתי.
את צריכה להגיד לעצמך שזה אפשרי, שאת מתכוונת לנצח ולא לתת לעצמך ליפול שוב... ואז ליצור את החומות שימנעו את זה. חומות של מניעת ייחוד, של החלטות ברורות וכדומה. הפתרון חייב להיות גם טכני.
אל תתני לעצמך להמשך במצב של החוסר ודאות עוד זמן, אתם חייבים לקטוע אותו ביחד. אם יש צורך שתיפגשי מיד עם בנים נוספים כדי לנסות למצוא את הזיווג, זה הזמן, אבל צריכה להיות החלטה מהירה וחד מדמעית. אפילו אם תתחתנו בסוף, הרי ששניכם רוצים להגיע לחתונה, טהורים, צדיקים ובעלי יכולת להתמודד עם נגיעות בעתיד, כי הרבה פעמים הנסיונות של נידה אחרי החתונה קשים לא פחות ואם תדעו שנפלתם פעם אחת, לא תצליחו למנוע בחיים עצמם.
בהצלחה רבה... אני מתפלל שתצליחו ושתצליחי למצוא את הדרך לנצח בעניין הזה... להחליט נכון. אמן.
טוב, כפי שאת בוודאי מבינה זו שאלה קשה מאוד שקשה לענות עליה בצורה "פשוטה" כי היא נוגעת להרבה מאוד תחומים שרובם ממש קשורים בכם ובאופי שלכם.
אני חושב שבשלב הראשון צריך לחלק בין שני נושאים שונים בשאלה- הנושא הראשון הוא נושא החתונה והנושא השני הוא נושא הנפילות הנגיעה. לא ממש ברור מלשון השאלה שלך שאת מבדילה בין שני הדברים, למרות שלככאורה אין ביניהם קשר. גם לא ברור לי מהשאלה שלך מה הסטטוס שלכם כעת, האם אתם מוגדרים "חברים", או שנפרדתם רשמית וכדומה...
בכל מקרה, לגבי נושא החתונה- זו באמת מציאות קשה ביותר, וקשה מאוד לדמיין בחורים רגילים שמתחתנים בניגוד לדעת ההורים, זה לא כל כך קורה, למרות ההצהרות של הרבה אנשים, רובינו עדיין מקבלים את דעת ההורים בנושא. אבל זה בהחלט הדבר הראשון שאני חושב שאתם צריכים לעשות, להחליט מה בדיוק המצב, ומה אתם מתכוונים לעשות איתו.
אם, לדוגמא, תגיעו למסקנה שהמצב מבחינת ההורים שלו ניתן לשינוי, אז כדאי שתחליטו לעשות הכל כדי לשכנע אותם. אם תגיעו למסקנה שזה לחלוטין לא אפשרי לשכנע את ההורים שלו, אז צריך להתנהג בהתאם. אם כתם לא מתכוונים להתחתן למרות רצונם- אתם צריכים להיפרד מיד ובאופן מוחלט. וכדומה. כלומר- להבהרת המצב יש חשיבות עצומה.
אני חושב שכדאי להיעזר בנושא הבהרת המצב בכל מיני אנשים מסביב שיכולים לעזור, אולם הרב של ההורים שלו, או הרב שלו, או דוד או מישהו חשוב אחר שהם מוקירים... אבל לא להתמודד עם זה לבד. חכמים אומרים ש"הרבה שליחות עושה" ואני בטוח שמישהו מבחוץ יכול מאוד לסייע.
אבל אתם חייבים להגיע למסקנה בעניין הזה ולהחליט בהתאם על דרכיכם. אם תגיעו למסקנה שאין שום סיכוי לשכנע את ההורים שלו ושאתם לא מכוונים, או לא מסוגלים להילחם בהם, הרי שאין שום טעם בהמשך הקשר שלכם, שיגרום לכם כאב נורא ואיום. עדיף לעמוד בחיר של פרידה והיפרד. מצד שני, אם אתם חושבים שיכול לצמוח מזה משהו בסוף, יש לזה משמעות וכדומה.
זה בנוגע לנושא החתונה, ואני חושב שאתם חייבים להחליט, איך שהוא מלשון השאלה שלך הבנתי שמדובר על משהו שנמשך המון זמן וזה בוודאי לא בריא ובוודאי מזיק ונורא ואיום.
לגבי נושא הנפילות, זה משהו שתלוי בכם, כמובן. אני לא יודע כמה אתם מדברים על זה ביניכם, ומה בדיוק ההתייחסות שלו לעניין, וכדומה. אבל אתם חייבים בשלב ראשון להפנים שאתם חייבים להפסיק בכל מחיר. זה קשה יותר אם אחד מכם לא ממש סגור על החובה להפסיק (נניח אם הוא לא רואה בזה משהו נורא), אבל אתם חייבים להגיע למסקנה ראשונה, ברורה והחלטית שזה חייב להיגמר ושיש לשלם כל מחיר כדי שזה יפסיק. לדוגמא- אם תגיעו למסקנה שכדי שזה יפסיק אתם חייבים להיפרד ולא להיפגש יותר, זה חייב לקרות, ואם תגיעו למסקנה שאתם חיבים להיפגש רק במקומות הומי אדם, אז זה מה שצריך לעשות. כל עוד משהו אצלכם בלב, בפינה קטנה, מאוד רוצה שזה ימשיך, לא תוכלו לנצח את היצר.
נקודה חשובה היא שבאופן טבעי את, בתור אישה, תשלמי את המחיר היקר יותר, כי גברים מצליחים בדרך כלל להתגבר על משברים כאלו ונשים לא. ולכן את צריכה לנסות ולהוביל את המהלך ולהיות מוכנה לשלם את המחיר... כמו לדוגמא רק פגישות פומביות. תראי, אתם לא תצליחו להמשיך זמן רק לא להגיע לחדירה.. בסופו של דבר תגיעו למעשה עצמו. האם היית רוצה להגיע לחתונה שלך, בעז"ה, לא בתולה? האם את מוכנה לקחת את הסיכון של הריון? האם תוכלי לחיות בסופו של דבר עם הבעל שלך האמיתי כשאת נושאת סוד כזה בקרבך? לכן את צריכה למצוא לזה מוצא, פתרון או דרך לצאת. עכשיו, הפתרון לא יכול להיות, כשנהיה ביחד אז לא ניגע, כי זה לא עובד... כל עוד אנחנו לא במצב עצמו יש לנו יכולת, מסויימת, להילחם ביצר... והמח עדיים חושב, אולם בסיטואציה עצמה, אחרי נפילה ראשונה, כמעט ובלתי אפשרי לנצח ולכן אתם צריכים להפעיל את השכל בשלב שעדיין הוא קיים. כמו להימנע מפגישות לבד, מנסיעות משותפות וכו'. כשהכל כפוף למה שכתבתי בלשלב הראשון- כלומר- אם הגעתם למסקנה שזה לא זה, ושאתם לא מתכוונים להילחם על חתונה, אתם חייבים להיפרד. למה שתמשיכו להיפגש? מה זה יתן? את צריכה לנסות ולמצוא את הזיווג האמיתי.
את צריכה להגיד לעצמך שזה אפשרי, שאת מתכוונת לנצח ולא לתת לעצמך ליפול שוב... ואז ליצור את החומות שימנעו את זה. חומות של מניעת ייחוד, של החלטות ברורות וכדומה. הפתרון חייב להיות גם טכני.
אל תתני לעצמך להמשך במצב של החוסר ודאות עוד זמן, אתם חייבים לקטוע אותו ביחד. אם יש צורך שתיפגשי מיד עם בנים נוספים כדי לנסות למצוא את הזיווג, זה הזמן, אבל צריכה להיות החלטה מהירה וחד מדמעית. אפילו אם תתחתנו בסוף, הרי ששניכם רוצים להגיע לחתונה, טהורים, צדיקים ובעלי יכולת להתמודד עם נגיעות בעתיד, כי הרבה פעמים הנסיונות של נידה אחרי החתונה קשים לא פחות ואם תדעו שנפלתם פעם אחת, לא תצליחו למנוע בחיים עצמם.
בהצלחה רבה... אני מתפלל שתצליחו ושתצליחי למצוא את הדרך לנצח בעניין הזה... להחליט נכון. אמן.
בני זוג
אני סבור שבאופן עקרוני לא. כלומר- אם לך מאוד חשובה הדתיות, ואצלה לא, זויכולה להתפתח לבעיה גדולה ומשמעותית בהמשך ואני לא רואה סיבה למה להיכנס למאבק כזה. אם היא היתה אומרת שהיא תעשה את זה, אפילו אם היא היתה אומרת "אני לא בטוחה שאני אהיה שלימה עם זה, אבל בשבילת אעשה את זה", זה היה סימן טוב להמשך, אבל מכיוון שהיא לא יכולה להתחייב אני חש שיש בזה משום מתכון בעייתי להמשך ולכן לא כדאי להמשיך...
אני סבור שבאופן עקרוני לא. כלומר- אם לך מאוד חשובה הדתיות, ואצלה לא, זויכולה להתפתח לבעיה גדולה ומשמעותית בהמשך ואני לא רואה סיבה למה להיכנס למאבק כזה. אם היא היתה אומרת שהיא תעשה את זה, אפילו אם היא היתה אומרת "אני לא בטוחה שאני אהיה שלימה עם זה, אבל בשבילת אעשה את זה", זה היה סימן טוב להמשך, אבל מכיוון שהיא לא יכולה להתחייב אני חש שיש בזה משום מתכון בעייתי להמשך ולכן לא כדאי להמשיך...
דחיית נישואין
בדרך כלל כשמתייחסים ל"דחיית נישואין" הכוונה היא לנישואין שכבר נקבעו, כלומר- נקבעה חתונה לתאריך מסויים ואז קורה משהו שרוצים לדחות. כפי שאני מבין במקרה שלכם עדיין לא קבעתם, אז לפחות העניין הזה פחות שייך.
כמובן שמצד שני יש לקבוע נישואין מהר ככל האפשר, מכל מיני שיקולים הלכתיים שאחד מהם הזכרת. מצד שני, לקבוע תאריך נישואיןם שלא בהסכמת ההורים יכול להיות דבר מאוד לא נעים ובעל משמעות מרחיקת לכת בתקופה של נישואין... הייתי מציע לעשות כל מאמץ לשכנע את ההורים שלך לקבוע את החתונה בהסכמה בתאריך שנח לכם, כי יהיה ממש לא נעים להמרות את פיהם דווקא בנושא כזה. מבחינה הלכתית יבשה אני סבור שאתם לא חייבים להתחשב בדעתם (מה גם שהסיבה שנקבת נשמעת ממש לא רצינית לדחיית נישואין), אבל ממש ממש כדאי שתגיעו להסכמה.
בכל מקרה, לא הבנתי מדוע כתבת שמדובר על דחיה של חודשים, הרי ההבדל בין ל"ג בעומר לשבועות הוא שבועיים בלבד.
בדרך כלל כשמתייחסים ל"דחיית נישואין" הכוונה היא לנישואין שכבר נקבעו, כלומר- נקבעה חתונה לתאריך מסויים ואז קורה משהו שרוצים לדחות. כפי שאני מבין במקרה שלכם עדיין לא קבעתם, אז לפחות העניין הזה פחות שייך.
כמובן שמצד שני יש לקבוע נישואין מהר ככל האפשר, מכל מיני שיקולים הלכתיים שאחד מהם הזכרת. מצד שני, לקבוע תאריך נישואיןם שלא בהסכמת ההורים יכול להיות דבר מאוד לא נעים ובעל משמעות מרחיקת לכת בתקופה של נישואין... הייתי מציע לעשות כל מאמץ לשכנע את ההורים שלך לקבוע את החתונה בהסכמה בתאריך שנח לכם, כי יהיה ממש לא נעים להמרות את פיהם דווקא בנושא כזה. מבחינה הלכתית יבשה אני סבור שאתם לא חייבים להתחשב בדעתם (מה גם שהסיבה שנקבת נשמעת ממש לא רצינית לדחיית נישואין), אבל ממש ממש כדאי שתגיעו להסכמה.
בכל מקרה, לא הבנתי מדוע כתבת שמדובר על דחיה של חודשים, הרי ההבדל בין ל"ג בעומר לשבועות הוא שבועיים בלבד.
ברית עם מגן קלאמפ
שלום וברכה,
עשיתי בירור די מקיף בענין, כולל התייעצו עם ארבעה רבנים ומוהלים ותיקים. והמסקנה שאני כותב היא שילוב של כל הדעות ששמעתי.
לגבי עצם השימוש בקלאמפ- בארצות הברית נהגו לעשות בו שימוש נרחב... ובארץ הרבנות הראשית מתנגדת לחלוטין. כך שלאחרונה לא נוהגים לעשות בו שימוש. רבים מבחורי הישיבה שמגיעים מארה"ב לארץ נשלחו על ידי רבניהם (בעיקר בעבר) לעשות הטפת דם ברית דיברתי עם מוהל שעשה רבים כאלה.
לגבי עצם הענין של הטפת דם ברית- יש לפחות פוסק מרכזי אחד שסובר שאין בכך תועלת של ממש, כי אין בכלל עורלה להוריד ולכן ההטפה אינה מועילה. יש חולקים על זה וסוברים שהיא מועילה.
יש קצת בעיה לפסוק ש"חייבים הטפת ברית" למי שגילה שהוא נימול עם קלאמפ, כי יש בזה משום הוצאת לעז על רבים רבים מארצות הברית בעיקר שנימולו עם קלאמפ. מה גם שיש דעה די מרכזית שהטפת דם ברית "לא מתקנת" מי שאין לו עורלה.
מצד שני, מוהל מסויים אמר לי שיש מקום לחשוב על כך שהשימוש בקלאמפ הוא סימן לכך שהברית לא היתה הלכתית, בלי קשר לקלאמפ עצמו. בארצות הברית נעשות בריתות ביום השני ולא בשמיני, פעמים רבות (אולי רוב הפעמים) על ידי רופא גוי ללא כוונת מצווה או על ידי רופאת ילדים.. כך שעצם השימוש בקלאמפ מלמד שהיתה בעיה בברית ללא קשר לקלאמפ.
מישהו אחר העלה את הטענה שיש כאן גם בעיה של חובל בחבירו ללא מטרה ולא סיבה. יש גם מחלוקת לגבי המקום שבו עושים את ההטפה ויש דעה של החזון איש שההטפה (שבה מוציאים ממש מעט דם, טיפה), צריכה להיות בעטרה ויש דעה שבסובב.
מבחינה הלכתית- בחוברת של הרבנות הראשית כתבו בפשטות שצריך הטפת דם ברית כדי לפתור את הספק. וכך גם אמר לי רב חשוב שהתייעצתי איתו, שכדאי לעשות כדי לצאת ידי חובת כל הדעות.
מצד שני יש את הדעה שאין כאן פתרון של ממש ויש כאן הוצאת לעז על מי שנימול עם קלאמפ. כך שזה בעצם תלוי בך- אם זה דבר מאוד מכביד ולמעשה אין ערלה בכלל, אז ניתן לוותר על זה לחלק מהדעות.
אבל אם אתה חש שזה ממש חשוב לך והיית רוצה לצאת ידי חובה ולהרגיש טוב, מתוך ידיעה שזה לא הכרחי והבנה שיש דעה שזה לא מועיל... אז צריך לעשות הטפת דם ברית. ול"מחול" למוהל אם במקרה לא צריך והוא "סתם חובל בך". ומצד שני תרגיש שעשית את המירב... מתוך הבנה שאם יש אנשים אחרים שבחרו לא לעשות את זה, זה לא נורא.
שלום וברכה,
עשיתי בירור די מקיף בענין, כולל התייעצו עם ארבעה רבנים ומוהלים ותיקים. והמסקנה שאני כותב היא שילוב של כל הדעות ששמעתי.
לגבי עצם השימוש בקלאמפ- בארצות הברית נהגו לעשות בו שימוש נרחב... ובארץ הרבנות הראשית מתנגדת לחלוטין. כך שלאחרונה לא נוהגים לעשות בו שימוש. רבים מבחורי הישיבה שמגיעים מארה"ב לארץ נשלחו על ידי רבניהם (בעיקר בעבר) לעשות הטפת דם ברית דיברתי עם מוהל שעשה רבים כאלה.
לגבי עצם הענין של הטפת דם ברית- יש לפחות פוסק מרכזי אחד שסובר שאין בכך תועלת של ממש, כי אין בכלל עורלה להוריד ולכן ההטפה אינה מועילה. יש חולקים על זה וסוברים שהיא מועילה.
יש קצת בעיה לפסוק ש"חייבים הטפת ברית" למי שגילה שהוא נימול עם קלאמפ, כי יש בזה משום הוצאת לעז על רבים רבים מארצות הברית בעיקר שנימולו עם קלאמפ. מה גם שיש דעה די מרכזית שהטפת דם ברית "לא מתקנת" מי שאין לו עורלה.
מצד שני, מוהל מסויים אמר לי שיש מקום לחשוב על כך שהשימוש בקלאמפ הוא סימן לכך שהברית לא היתה הלכתית, בלי קשר לקלאמפ עצמו. בארצות הברית נעשות בריתות ביום השני ולא בשמיני, פעמים רבות (אולי רוב הפעמים) על ידי רופא גוי ללא כוונת מצווה או על ידי רופאת ילדים.. כך שעצם השימוש בקלאמפ מלמד שהיתה בעיה בברית ללא קשר לקלאמפ.
מישהו אחר העלה את הטענה שיש כאן גם בעיה של חובל בחבירו ללא מטרה ולא סיבה. יש גם מחלוקת לגבי המקום שבו עושים את ההטפה ויש דעה של החזון איש שההטפה (שבה מוציאים ממש מעט דם, טיפה), צריכה להיות בעטרה ויש דעה שבסובב.
מבחינה הלכתית- בחוברת של הרבנות הראשית כתבו בפשטות שצריך הטפת דם ברית כדי לפתור את הספק. וכך גם אמר לי רב חשוב שהתייעצתי איתו, שכדאי לעשות כדי לצאת ידי חובת כל הדעות.
מצד שני יש את הדעה שאין כאן פתרון של ממש ויש כאן הוצאת לעז על מי שנימול עם קלאמפ. כך שזה בעצם תלוי בך- אם זה דבר מאוד מכביד ולמעשה אין ערלה בכלל, אז ניתן לוותר על זה לחלק מהדעות.
אבל אם אתה חש שזה ממש חשוב לך והיית רוצה לצאת ידי חובה ולהרגיש טוב, מתוך ידיעה שזה לא הכרחי והבנה שיש דעה שזה לא מועיל... אז צריך לעשות הטפת דם ברית. ול"מחול" למוהל אם במקרה לא צריך והוא "סתם חובל בך". ומצד שני תרגיש שעשית את המירב... מתוך הבנה שאם יש אנשים אחרים שבחרו לא לעשות את זה, זה לא נורא.
האם צריך להתכסות כשמברכים בבריכה?
הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו ככל האפשר. ובתוך המים אינו צריך לחבוש כיפה. וכן יזהר שלא לברך אם ח"ו יש שמולו נשים בלבוש לא צנוע. כמו כן לא יתפלל ולא יברך ברכת המזון עד שיהיה לבוש בצורה מליאה ומכובדת.
בשולחן ערוך (סימן עד ס״ו) כתב: ״היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום מותר לקרות קריאת שמע, אבל להתפלל אסור עד שיכסה ליבו״. והעיר המשנה ברורה (ס״ק כא) שאין צריך לכסות רק את ערוותו ולא את רגליו מתחת לערווה. ואף על פי כן נכון לכתחילה אם אפשר לכסות גם את שאר חלקי גופו משום כבוד הברכה (משנ״ב סעיף כב).
ודין זה נאמר לא רק לקורא קריאת שמע אלא גם למי שמברך ברכות ושאר דברים שבקדושה, מלבד הרוצה להתפלל או לברך ברכת המזון שאז יש לו לכסות כל גופו לפי שבתפילה צריך לראות את עצמו כעומד לפני מלך ומדבר עמו שצריך לעמוד באימה (משנ״ב ס״ק כד).
ולגבי כיסוי ראש כשנמצא במי הים ובבריכה כתב בשערי תשובה (סימן ב אות ו) שבמרחץ אין צריך לכסות את ראשו ואפילו אין בזה משום מידת חסידות, ומכל מקום יש שמכסים ראשם, והעיר עליהם הרב חיד״א בברכי יוסף שזו היא חומרא יתירא.
והדבר פשוט וברור שאין להיכנס להתרחץ ולא להימצא בחוף ים או בריכה מעורבת גברים ונשים, ורק אם נכנס להתרחץ במקום שאין בו נשים ורואה אישה שעוברת וכדו’ לא יברך מולה אלא אם כן היא לבושה בצניעות או שיטה גופו ממנה ויברך (עיין סימן עה בפרטי הדינים)
הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו ככל האפשר. ובתוך המים אינו צריך לחבוש כיפה. וכן יזהר שלא לברך אם ח"ו יש שמולו נשים בלבוש לא צנוע. כמו כן לא יתפלל ולא יברך ברכת המזון עד שיהיה לבוש בצורה מליאה ומכובדת.
בשולחן ערוך (סימן עד ס״ו) כתב: ״היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום מותר לקרות קריאת שמע, אבל להתפלל אסור עד שיכסה ליבו״. והעיר המשנה ברורה (ס״ק כא) שאין צריך לכסות רק את ערוותו ולא את רגליו מתחת לערווה. ואף על פי כן נכון לכתחילה אם אפשר לכסות גם את שאר חלקי גופו משום כבוד הברכה (משנ״ב סעיף כב).
ודין זה נאמר לא רק לקורא קריאת שמע אלא גם למי שמברך ברכות ושאר דברים שבקדושה, מלבד הרוצה להתפלל או לברך ברכת המזון שאז יש לו לכסות כל גופו לפי שבתפילה צריך לראות את עצמו כעומד לפני מלך ומדבר עמו שצריך לעמוד באימה (משנ״ב ס״ק כד).
ולגבי כיסוי ראש כשנמצא במי הים ובבריכה כתב בשערי תשובה (סימן ב אות ו) שבמרחץ אין צריך לכסות את ראשו ואפילו אין בזה משום מידת חסידות, ומכל מקום יש שמכסים ראשם, והעיר עליהם הרב חיד״א בברכי יוסף שזו היא חומרא יתירא.
והדבר פשוט וברור שאין להיכנס להתרחץ ולא להימצא בחוף ים או בריכה מעורבת גברים ונשים, ורק אם נכנס להתרחץ במקום שאין בו נשים ורואה אישה שעוברת וכדו’ לא יברך מולה אלא אם כן היא לבושה בצניעות או שיטה גופו ממנה ויברך (עיין סימן עה בפרטי הדינים)
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
